החלטה בתיק ב"ש 10436/07

1.   ביום 26.12.07 פנה המבקש, באמצעות עורך דינו החדש, עו"ד שימי פרנקו, לבית משפט זה בבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 34 לחוק המעצרים.

2.   הבקשה מתייחסת לכך שבהחלטה בב"ש 10163/07 נשמרה זכותו של הסנגור לבקש עיון חוזר (ההחלטה הוזכרה לעיל בפסקה 29).

3.   בבקשה נאמר כי מאחר ותזכיר המעצר בתיק המעצר המקורי חלופה שהוצעה על-ידי אמו וסבתו של המבקש לא התקבלה על-ידי קצין המבחן, הוצעה עתה חלופה נוספת שהיא: בית אחותו של המבקש, הגברת שומר ענבל מרחוב התבור 1 מבשרת ציון. בבקשה נאמר כי מאחר והאחות ענבל מצויה בחופשת לידה היא יכולה לשמור ולפקח על המבקש במשך 24 שעות ביממה. שמירה זו תוכל לאיין את מסוכנותו של המבקש שכן, כך נטען בבקשה "אין לו עבר פלילי וזה תיקו הראשון בגינו עומד הוא לדין" (סעיף 3 לבקשה).

4.   בין יתר הנימוקים המופיעים בבקשה מוזכרת העובדה כי מעצרו של המבקש גורם לו נזק נפשי חמור, שכן התרופות לכן הוא זקוק בעקבות מחלת הנפש ממנה הוא סובל אינן מסופקות לו על-ידי שלטונות בית המעצר.

5.   בקשה חילופית היא כי אם ביהמ"ש ימצא שהחלופה המוצעת אינה מתאימה, ביהמ"ש ישקול לאשפז את המבקש על פי סעיף 16 לחוק בטיפול בחולי נפש תשנ"א 1991.

6.   בעקבות בקשה זו נתתי החלטה ביום י"ז טבת תשס"ח (26.12.07) ובה קבעתי כי "יוכן תזכיר מעצר על-ידי שירות המבחן תוך שבועיים ימים עבודה" (סעיף 1 להחלטה), וכן קבעתי את התיק לדיון ביום 8.1.08.

7.   שירות המבחן הודיע כי איננו יכול לעמוד בלוח הזמנים, וביקש ארכה על פיה יוגש התזכיר בשלב יותר מאוחר. לאור זאת דחיתי את מועד הדיון ליום   14.1.08.

8.   התזכיר שהוגש (הנושא את תאריך ב' שבט תשס"ח) (9.1.08), מתייחס לחלופה המוצעת של הימצאות המבקש אצל אחותו, הדוברת ענבל שומר.

9.   התזכיר מזכיר נתונים מתזכירים קודמים, ואף מזכיר כי לאחרונה הועבר המבקש לשהייה בתא תחת השגחה, וזאת על מנת להפנות את העצור למדור מב"ן בבית המעצר ברמלה, אך לצורך כך קיים צורך בבדיקה של הפסיכיאטר בבית המעצר. התזכיר קובע כי מאחר ולא קיימת החרפה במצבו הנפשי והתפקודי של המבקש, הגורמים הטיפוליים אינם רואים צורך בהפנייתו של המבקש לבדיקת הפסיכיאטר ובהתאם לזאת אפשרות של הפנייתו למדור מב"ן בבית הסוהר רמלה, אינה ריאלית.

10. ככל שמדובר בחלופת המעצר, מוסר קצין המבחן כי שוחח עם אחותו של המבקש, הגברת ענבל שומר והוא מוסר עליה את הנתונים הבאים: היא בת 32, גרושה ואם לבן בגיל חצי שנה. כיום אינה עובדת. היא מוכרת לשירות המבחן על רקע מכירת משקאות לקטינים מתחת לגיל 18 כאשר בגין אירוע זה נגזר עליה צו לשל"צ ולא הרשעה. היא מבצעת את אותו צו לשל"צ והיא אמורה לסיימו עד ליום 10.4.08.

11. התזכיר מזכיר כי אכן האחות מתוסכלת נוכח המשך מעצרו של אחיה, המבקש במעצר. האחות מצמצמת את מורכבות מצבו ההתמכרותי של אחיה והביעה חשש לרגרסיה במצבו אם ימשיך לשהות במסגרת המעצר.

12. ככל שמדובר באחריות המוטלת עליה, התרשמות קצין המבחן היא כי האחות מבינה את האחריות ואת משמעות הפיקוח ואף מציין כי במסגרת הפיקוח הסכימה האחות ללוות את המבקש למסגרות הטיפוליות בהתאם לצורך.

13. בפרק הסיכום של תזכיר המעצר נאמר כי המבקש סובל ממחלת נפש, מהפרעת אישיות ומשימוש לרעה בתרופות וסמים. על פי התרשמות קצין המבחן ניכר כי תקופת מעצרו של המבקש מהווה עבורו גורם מרתיע, והוא הביע מוכנות לחזור לטיפול נפשי במסגרת הקהילה. אולם,התרשמות קצין המבחן הינה כי יש למבקש חוסר תובנה לצורך בהתערבות טיפולית מתאימה נוכח מצבו. נראה בעיני קצין המבחן כי המבקש איננו רואה בשימוש בסמים בעיה הדורשת טיפול, וכי הרצון לקשר טיפולי נובע מקשייו במסגרת המעצר.

14. ככל שמדבור בחלופת המעצר, הערכת שירות המבחן הינה כי אף שהאחות מבינה את האחריות ומשמעות הפיקוח, לאורך זמן עלול להתעורר קושי על רקע מצבה האישי, על היותה אם חד הורית. הלשון שבה נוקט התזכיר, אינה שגרתית. נאמר שם: "אנו מתלבטים באשר לאפשרות שחרורו של המבקש ממעצר. מחד אנו מודעים להשפעת המעצר עליו האפשרות של רגרסיה למצבו הנפשי על רקע זה. מאידך, מדובר באדם שהתנהגותו מתאפיינת בחוסר יציבות ונטייה להתמכרות לסמים ועל פי האמור בתזכירים הקודמים לא התרשמנו כי קיימת מוטיבציה ומודעות לצורך של אסף לטיפול בתחום זה".

15. "השורה האחרונה" של התזכיר הינה זאת: "לא ברור אם מוכן המבקש להתמודד לאורך זמן עם תנאים מגבילים שיוטלו עליו וכן קיים סיכון להישנות התנהגות פוגעת. נוכח זאת נמנעים מהמלצה לשחררו".

16. בשלב זה, בדיון שהתקיים ביום 14.1.08 טענו המבקש וסנגורו, כי הייתה אי הבנה בפגישה עם קצין המבחן. המבקש מסר בעת הדיון כי הבין מקצין המבחן שהוא ימליץ על מאסר בית במסגרת של אשפוז יום כאשר הוא יהיה אצל אחותו. ב"כ המבקש ציין כי בית המעצר אינו מספק למבקש את הטיפול התרופתי וכי לא מתייחסים אליו ברצינות ועל אף היותו חולה נפש גם שירות המבחן אינו מתייחס לכך ברצינות. הסנגור מבקש, לאור הפער שבין הכתוב בתזכיר המבחן לבין מה שאמר המבקש בבית המשפט כי לא יתקיים דיון אלא תקבע ישיבה נוספת שבה יתייצב קצין מבחן לחקירה כדי להסביר ולהגדיר את עמדתו. ב"כ המבקש גם הוסיף כי בשל אילוצי עבודה של הוריו של המבקש האפשרות הריאלית של חלופת המעצר היא אך ורק בבית אחותו.

17. ב"כ המדינה באותה ישיבה, עו"ד סטניסלב, התנגד לדחיית הדיון ולחקירת קצין המבחן.  על כן ביקש כי הדיון יתקיים ויסתיים.

18. בתום הדיון ניתנה על-ידי החלטה ביום ז' שבט תשס"ח (14.1.08), שבה, לאחר תיאור הנתונים קבעתי כי מאחר ומדובר במקרה יוצא דופן שבו יש פער בין נוסח התזכיר המודפס לבין הרושם שקיבל המבקש, מן הראוי כי "כדי שהדיון יהיה פורה, יגיש עו"ד פרנקו לביהמ"ש עם העתק לקצין המבחן תוך שלושה ימים את הטיפול הרפואי על מצבו הנפשי של המבקש על התרופות אותן היה מקבל, על פי מרשמים של רופאים פסיכיאטריים" (סעיף 10 להחלטה). ובנוסף לכך קבעתי כי קצין מבחן רשאי להיפגש פעם נוספת עם המבקש לפני הדיון, לאחר שיקבל את החומר הרפואי האמור. הדיון הבא נקבע בנוכחות קצין המבחן ליום 21.08.